<h1>בכורות מ"ט ע"ב</h1>
<h2>דף לא.</h2>
הוכח תוכיח. צוה בוראינו הרואה דבר בחברו שאינו הגון שיוכיחנו וידריכנו לטובה דכתיב בפ' קדושים הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ואמרינן בב"מ באלו מציאות [ל"א א'] הוכיח תוכיח אפילו ק' פעמים ממשמע[ות] (תוכיח) [הוכיח] אין לי אלא רב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל תוכיח מכ"מ ובמקבל תוכחתו וחוזר בו אם הוא חברו או שאינו רבו ואינו מקבלו חוזר להוכיח דאמרינן בערכין [ט"ז ב'] הוכיחו ולא קבלו מנין שיחזור ויוכיחנו ת"ל הוכיח תוכיח ולרב במקבלו ולחברו בשאינו מקבלו תרווייהו נפקא להו מהוכיח שנראה לו בתלמוד שקולים הם ויבאו שניהם פירשתיו למעלה בלאו דלא תשא עליו חטא [סי' קצ"ה]. ובשאינו מקבלו כמה צריך להוכיחו אמרינן בערכין פ' יש בערכין עד כמה תוכחה (רבא) [רב] אמר עד הכאה ושמואל אמר עד [קללה ור' יוחנן אמר עד] נזיפה, [אמר רב נחמן ושלשתן מקרא אחד דרשו] דכתיב [ש"א כ' ל'] ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות וגו' [וכתיב ויטל שאול את החנית עליו להכותו למ"ד עד הכאה דכתיב להכותו ולמ"ד עד קללה דכתיב לבשתך ולמ"ד עד נזיפה דכתיב ויחר אף שאול] ולמ"ד עד נזיפה הא כתיב הכאה וקללה שאני התם דאגב חביבותיה יתירותא דהוה ליה ליהונתן בדוד מסר נפשיה, וקיי"ל עד נזיפה כר"י דאמר (בסוטה) [בביצה פ"א] [ד' ע"א] רב ור"י הלכה כר"י כ"ש גבי שמואל דהלכתא כר' יוחנן, דרב ושמואל (ו)הלכתא כרב באיסורי
